החלטה בתיק בש"א 8011/07

1.       בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, שניתן בבית משפט השלום בקריות ( כב' השופט מר ערן נווה) בתאריך 2.7.06 בתיק אז' 3583/04.

          בפסק הדין חויב המבקש לפנות דירה שבבעלות המשיב, אשר הושכרה לאמו המנוחה של המבקש בשנת 1968, בשכירות שחלות עליה הוראות חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב - 1972, וזאת הוטל עליו לעשות בתוך 45 יום ממועד פסק הדין.

2.       המבקש אינו משלים עם פסק הדין, ועל כן הגיש עליו ערעור, ולאחרונה אף הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

3.       בטרם הגיש המבקש בקשתו לבית משפט זה, הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית משפט קמא. בהחלטתו מיום 21.5.07 דחה בית משפט קמא את הבקשה, בקובעו כי טענות המבקש בבקשה בעניין מגוריו בנכס סותרות את טענותיו בעת הדיון בתיק.

4.       לטענת המבקש, סיכויי הערעור גבוהים, ועוד טוען הוא, שאם יפונה מהדירה, יוותר ללא קורת גג, בעוד שלמשיב לא יגרם נזק בעיכוב הפינוי.

          באשר לנימוקו של בית משפט קמא, שלא לעכב את הפינוי, טוען המבקש, כי הן בבקשתו לעיכוב הביצוע, והן בדיון בפני בית  משפט קמא טען כי הוא מתגורר בנכס, וכי התקיימו התנאים המזכים אותו לקבל את זכות הדיירות לאחר פטירת אמו.

5.       המשיב מתנגד לבקשה. לטענת המשיב, פסק דינו של בית משפט קמא מושתת על יסודות עובדתיים ומשפטיים איתנים, וסיכויי הערעור קלושים מאוד, ובנוסף, הוגש הערעור לאחר המועד להגשתו.

          כמו כן מצביע המשיב על סתירות בין גרסת המבקש בתצהירו ובין גרסתו בעדותו, ולטענת המשיב, המבקש מתגורר עם משפחתו בדירה אחרת, ולכן אין מדובר בפינוי מדירת מגורים, ולא יגרם למבקש כל נזק.

6.       לעניין סיכויי הערעור:

          בחנתי את פסק הדין ואת טענות הצדדים, ואינני סבור שטובים סיכויי הערעור להתקבל. בית המשפט קמא קבע, כי מאחר ובעת חתימת חוזה השכירות השני עם אמו של המבקש (משנת 1968), המבקש כבר לא התגורר בדירת אמו, אין לראות את חוזה השני, כחוזה שהמשיך את חוזה השכירות הראשון (משנת 1956). לפיכך, נראה כי הקביעה לפיה המבקש אינו צד לחוזה השכירות - בדין יסודה.

          זאת ועוד: למבקש גם דירה אחרת למגוריו, שם מתגוררת אשתו, ולטענת המבקש הוא עזב דירה זאת ועבר להתגורר עם אמו, לאור יחסיו הלא תקינים עם אשתו. אף בהודעת הערעור מודה המבקש בכך שיש לו דירת מגורים אחרת, בה מתגוררת אשתו. ואולם, חוק הגנת הדייר נועד להגן על אלה הזקוקים לדיור, ואין החוק מגן על מי שיש לו דירה אחרת למגוריו. די בכך שלמבקש דירה אחרת כדי למוטט את כל טענותיו, והעובדה שיחסיו של המבקש עם אשתו אינם תקינים, לא תקנה למבקש זכות במושכר, שהמחוקק אינו מכיר בה.

          מעבר לכך, קיימות ראיות המלמדות על כך, שטענת המבקש, כאילו עבר להתגורר עם אמו, בשלב כלשהו לפני פטירתה, אינן אלא טענות סרק (בלשון המעטה), ולא נועדו אלא לנסות ולזכות בזכויות שאינן מגיעות למבקש. בהקשר זה אציין, כי בית המשפט קמא נתן אמון בעדותו של מר עבדאלהאדי ענאיה, גיסו של המבקש, ולשעבר חבר בועד ההקדש המשיב. לפי תצהיר עדותו הראשית של עד זה, "התביעה שלפנינו הנה ניסיון חסר תום לב של הנתבע (המבקש דכאן - י"כ) לנכס לעצמו נכס השייך לווקף (ההקדש) על מנת לנסות ולסחוט מוועד ההקדש כספים שלא מגיעים לו כלל וכלל", ובחקירתו הנגדית אישר עד זה, כי המבקש מתגורר עם אשתו, וכי הוא מבקר אותו בכל חודש, פעם אחת.

          אין מקום להניח, שערכאת הערעור תתערב בקביעות המהימנות של בית המשפט קמא, הממוטטות את התמונה העובדתית שהמבקש ביקש לצייר כדי לזכות בזכות הדיירות לאחר אמו המנוחה.

7.       השבת המצב לקדמותו

          בדרך כלל נוטה בית המשפט לעכב פסקי דין המורים על פינוי נכסים, מהטעם, שביצוע הפינוי לפני שמיעת הערעור עלול ליצור מצב בלתי הפיך, שלא ניתן יהיה להשיבו לקדמותו עם הערעור יתקבל.

          ואולם, במקרה שלפני המצב שונה, בשל העובדה כי למבקש דירה אחרת למגוריו, ואין מחלוקת כי יש לו דירה שכזאת, שהרי המבקש מודה בכך אף בהודעת הערעור. אינני סבור, כי בנסיבות שכאלה, יש מקום למנוע מהמשיב לקבל את ההחזקה בדירה, שכן סיכויי הערעור כה קלושים, עד שאין עוד טעם לשמר את המצב הקיים כדי להבטיח את זכותו של המבקש אם יזכה בערעור.

8.       מאזן הנוחות

          בשאלת מאזן הנוחות, האינטרסים של הצדדים מאזנים זה את זה. מחד גיסא, המבקש טוען, שאם לא יעוכב פסק הדין, יווצר מצב בלתי הפיך שלא ניתן יהיה להשיבו לקדמותו, ומאידך גיסא, נראה שסיכויי הערעור כה קלושים, עד כי אין כל מקום לעכב מבעד בעל הבית את זכותו לקבל את ההחזקה במושכר כבר עתה.

          כאשר למבקש דירה אחרת למגוריו, וקיימות ראיות המאשרות, כי הוא מתגורר בדירתו עם אשתו מאז ומתמיד, וכלל לא עבר להתגורר בבית אמו, ובית המשפט נתן אמון בעדויות העדים שהעידו על כך, איני סבור שיש מקום לקבוע, כי מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובתו של המבקש.